• 1 - עמוד
  • 2 - עמוד
  • 3 - עמוד
  • 4 - עמוד

  • 5 - עמוד
  • 6 - עמוד
  • 7 - עמוד
  • 8 - עמוד





  • ...חברים כותבים


    אחרי שהקשבתי להקלטה ששלח סקוט, הכל עלה מחדש.
     מי האמין שאותה מסגרת שחורה של לירון כהן שגזרת מהעיתון והנחת בקפדנות לא אופיינית על שולחנך,
    תעטוף את שמך אחר כך.
    כשחזרת הביתה מהמלחמה, לחופשה ראשונה ואחרונה, כל כך שמחנו איתך והיינו בטוחים שזהו.
     עברנו את הגרוע מכל. ואתה צלצלת לגלדיס ואמרת לה שעכשיו אתה חוזר למקום בטוח.
    איזה מין בטוח זה היה? לא כל כך התלהבתי מההחלטה שלך להקדים את הצבא.
     בשביל מה? שאלתי. ואתה היית כל כך החלטי. 

    אני זוכרת ויכוח חריף בינך ובין אילן בנושא ציונות ויהדות. אתה נשאת את הדגל ואילן הציב הרבה סימני שאלה.
     מאין היה לך הכוח להצטרף לדרך קשה זו – שאנחנו נולדנו בה ואתה, אתה לא היית חייב צבא, טירונות של גולני, שסיימת בהצטיינות.
     אילן חזר עם התעודה הזאת של חייל מצטיין ואני כל כך גאה.
    אחר כך, אותה יחידה של גולני, שאהבת את האנשים שבה.
     והם שנתנו לך את הכוח לחזור לשם כל פעם , אחרי חופשה.  שיחות ארוכות על הרבה כוסות קפה.
     קרוסבי, סטיל, נאש ויאנג. צילום. איך נישאר עם כל אלה בלעדיך. אתה כל כך שזור בחיינו בפינת הצעצועים של לי.
    על שולחן הכתיבה בין הספרים, חוברות שאהבת. בין התקליטים. על המרפסת. בים.
    היום בדרך חזרה מבית הקברות, היה הסתיו שרוי בכל: גלי הבוטנים האפורים, קוצים מאפירים, עמודי חצב.
     ואני כבר הבנתי שבסתיו הזה ובעוד הרבה סתווים שאחריו -  אתה לא איתנו.

    עליזה בשור

    שנה עברה. העצב והתדהמה המלווים בבכי החונק בגרון, פינו את מקומם לתחושות חדשות.
     בכל פעם שאתה בא לבקר אותי במחשבותיי הרי זו פגישה מחדשת ונעימה משוחררת מעצב.
     ישותך עולה וממלאת את ליבי וראשי באותה אהבה תמימה שאינה תלויה בדבר ואשר היא רובי, היא אתה כפי שהכרתי אותך.
     והרי זה כאילו לא נפרדנו סופית ורק יצאת לנסיעה ארוכה. נוכחותך המתמשכת מאז הלכת,
    נובעת וזורמת כמו ממעיין קרוב ורחוק כאחד אשר לגבי הוא חי ומחיה.
     מי המעיין הצלולים והבהירים היום, כמו עיניך הצלולות והבהירות אז,
    מפיצים בעוצמה שקטה ונסתרת את אותו האור הקורן הנושא בחדווה ובקלילות את זכרך כפי שאתה רובי נשאת והקרנת אותו לפני יציאתך.
    היה נא שלום באשר ישא אותך הרוח.

    נמרוד הררי  15.9.82

    רצינו לבא היום – והדברים משתנים במהירות, בינתיים אנחנו בדרך למעלה.
     אנחנו עוד נבוא. רובי חבר, ויותר מזה. הצירוף המקרי שלנו בצוות הגיבוש שנוצר במשך הזמן(בערך שנה), צוות שעבר הרבה ביחד.
    רובי תרם הרבה לאותה חברות. שיחות בנושאים מגוונים: מהיסטוריה של הודו ועד לפרטי פרטים על ההיסטוריה שלנו.
     ויכוחים פוליטיים; ורובי עמד על שלו וחיפש הגיון וצדק. הציקה לו המלחמה בלבנון וכאבה.
    ידידות נרקמת בתוך המסגרת הצבאית. רעות חזקה. כאבנו את רובי והתקווה הייתה איתו; רצינו לעזור ולפחות להישאר יותר לצד רובי.
     נפגשנו שם עם משפחה גדולה ועוזרת וטוב היה לדעת שאחרי רובי עומדת משפחה גדולה ואוהבת.
    רובי – ידיד, חבר ורע. כואבים.

    צוות ג' "גופי"
    ד.צ. 01738



    אנו עושים כמיטב יכולתנו להציג מידע מהימן ועדכני,
    במידה וקיימים אי דיוקים או ברצונכם להוסיף ולעדכן מידע,
    ניתן לפנות אלינו במייל